מבוא

״אני צריך תיק למחשב הנייד ולבגדים להחלפה. משהו שמתאים לנסיעת עבודה קצרה״.

זו דרך הגיונית להתחיל קנייה. היא מתארת צורך בצורה טבעית יותר מבחירת קטגוריית מוצרים ומעבר על רשימת מסננים ארוכה.

עכשיו דמיינו את התשובה: קול מקריא את השמות, המידות, המחירים והתכונות של שישה תיקים. באפשרות הרביעית הלקוח כבר מנסה להיזכר איזה משלושת התיקים הראשונים התאים למחשב שלו.

הדיבור עזר להסביר את הצורך. הוא לא ביטל את הצורך לראות את האפשרויות.

חוויית קנייה קולית שימושית מחברת בין היכולות האלה. הלקוח צריך להיות מסוגל לתאר את מה שהוא מחפש, לבחון אפשרויות מתאימות ולאשר בחירה מדויקת, בלי שיצטרך לבצע כל שלב בקול.

קול הוא חלק מחוויית הלקוח

המונח ״קנייה קולית״ יכול להתייחס לכמה דברים, ובהם רכישה באמצעות רמקול חכם או עוזר טלפוני. הכתבה הזו עוסקת בלקוח שמדבר עם סוכן AI של עסק תוך שימוש במסך.

המסך חשוב משום שיש החלטות שקל יותר לקבל כשכמה פרטים מוצגים יחד. אפשר להשוות מידות במבט אחד, לבדוק צבע או לראות תאריך בלי לבקש מהסוכן לחזור עליו.

Nielsen Norman Group מתארת את היתרונות המשלימים של דיבור ותצוגה חזותית: קל להביע בקשה בדיבור, ואילו מסך מאפשר לסרוק מידע בלי להחזיק את כל הפרטים בזיכרון. ההנחיות שלה גם מזהירות מפני צמצום הפקדים החזותיים רק כדי לשמר חוויה קולית בלבד. לניתוח על שילוב קול ומסך.

לכן השאלה הרלוונטית לבעל העסק רחבה יותר מ״האם ה־AI נשמע טוב?״. השאלה היא: ״האם הלקוח יכול להבין את האפשרויות ולהשלים את הצעד הנכון?״

1. מתארים צורך ורואים נקודת התחלה שימושית

ניקח חנות תיקים להמחשה. הלקוח מתאר מחשב נייד, בגדים ללילה ונסיעת עבודה קצרה.

סוכן מועיל יכול להתחיל בשאלה על גודל המחשב. כדאי להימנע משאלון ארוך אם תשובה אחת יכולה לצמצם משמעותית את האפשרויות.

התצוגה הבאה יכולה להראות מספר קטן של תיקים מתאימים, עם הפרטים שמסבירים את ההתאמה: גודל התא למחשב, נפח, מידות ומחיר. התשובה הקולית יכולה לסכם את ההבדל המרכזי במקום להקריא כל שורה שעל המסך.

למשל: ״בשני התיקים האלה יש תא נפרד למחשב. הדגם הקומפקטי קל יותר, ובדגם הגדול יש יותר מקום לבגדים״.

עכשיו יש ללקוח משהו לבחון. הוא יכול לשאול שאלה נוספת, לבחור אפשרות או לשנות את דעתו. תשובה חזותית שימושית מייצרת צעד הבא ברור יותר מפסקה שבסופה הוראה לחפש בקטלוג.

2. מבקשים השוואה ורואים את ההבדלים שחשובים להחלטה

״איזה מהם מתאים יותר לטיסה בלי לשלוח מזוודה?״

הסוכן צריך להסתמך על נתוני מוצר מאומתים, ולא להניח שהגבלות הכבודה של חברת תעופה אחת תקפות אצל כולן. ייתכן שצריך לשאול באיזו חברה הלקוח טס, או להסביר שעליו להשוות את מידות התיק לתנאי הכבודה בכרטיס שלו.

ההשוואה החזותית צריכה להתמקד בהחלטה: מידות, נפח, משקל, התאמה למחשב ותכונות גישה רלוונטיות. הצגת מפרט מלא לכל תיק משאירה ללקוח לעשות את עבודת ההשוואה בעצמו.

אם אין לעסק נתון אמין על משקל המוצר, הסוכן צריך לומר זאת. השלמת הנתון במספר שנשמע סביר פוגעת באמינות החוויה, גם כשהקול נשמע טבעי מאוד.

הלקוח צריך להיות מסוגל גם לבחור ישירות את שתי האפשרויות. במחקר על ממשקים גנרטיביים מתפתחים, Nielsen Norman Group מסבירה כיצד פקדים שמופיעים בהקשר מתאים יכולים לצמצם את הצורך לזכור ולהקליד מחדש שמות או בחירות במהלך שיחת AI. לניתוח על כפתורים ותיבות בחירה ב־GenUI.

בפועל, דיבור ולחיצה יכולים לשרת את אותה משימה. אין סיבה להכריח אדם להגות שם מוצר ארוך כשהוא יכול פשוט לבחור אותו.

3. בוחרים אפשרות ובודקים את הפעולה המדויקת

״את הקטן יותר, בשחור״.

לפני ההתקדמות, צריך להיות ברור איזה מוצר ואיזו גרסה נבחרו. יש להציג שם, תמונה, צבע, כמות ומחיר. אם אפשרויות משלוח או חיובים נוספים משפיעים על הסכום הכולל, צריך להבהיר אותם בשלב המתאים בתהליך התשלום.

המילים של הסוכן חייבות להתאים למצב העסקה. הוספת מוצר לסל שונה מביצוע הזמנה. בחירת סדנה שונה מבחירת מועד ואישור ההרשמה אליה.

כשמדובר בשירות, הסיכום יכול לכלול את שם השירות, המקום, המשך, התאריך, השעה והסדר התשלום. במוצר פיזי הפרטים החשובים יהיו אחרים. בשני המקרים הלקוח צריך להיות מסוגל לבדוק למה הוא מתחייב ולתקן טעות לפני האישור.

דיבור בטוח אינו הוכחה לכך שהפעולה הצליחה. האישור צריך לשקף את התוצאה בפועל.

אפשרו מעבר בין דרכי שימוש בלי להתחיל מחדש

אדם יכול להתחיל בדיבור, לעבור לכתיבה כשהוא מגיע למשרד שקט ולסיים בלחיצה. לקוח אחר עשוי להעדיף לקרוא משום שקל לו יותר להבין על המסך שם מוצר שאינו מכיר.

אלה בחירות רגילות של משתמשים. החוויה צריכה לשמור על הבחירה הרלוונטית ועל הקשר השיחה, במקום לחייב את הלקוח לתאר שוב את הדרישות בכל פעם שהוא משנה את דרך הקלט.

לכן חשוב לבדוק גם הפרעות יומיומיות: הלקוח מתקן צבע, מבקש מהסוכן להפסיק לדבר, מסרב להרשאת מיקרופון או בוחר מלכתחילה לא להשתמש בקול. המיקרופון אמור להרחיב את דרכי התקשורת עם העסק, לא להפוך לשער שחייבים לעבור דרכו.

חלופות של קול וטקסט יכולות לעזור לאנשים עם צרכים שונים, אבל עצם קיומן אינו מוכיח נגישות. עדיין צריך לבדוק תוויות, התנהגות מיקוד, ניווט במקלדת והתאמה לטכנולוגיות מסייעות.

המשמעות בחוויה שמתחילה בסוכן

ב־PAKA לקוחות יכולים לדבר עם הסוכן של העסק, שמשתמש בקאנבס להצגת מוצרים, השוואות ופעולות נתמכות. אפשר גם להשתמש בפקדים שעל המסך כדי לבחור ולהתקדם. לסוכן ולקאנבס של PAKA.

הגישה הזו משנה את מה שהדגמה טובה צריכה להוכיח. קול נעים הוא רק ההתחלה. דוגמה משכנעת מראה איך בקשת הלקוח משפיעה על מה שהוא רואה, איך השאלה הבאה נשענת על המידע הזה ואיך הבחירה הסופית נשארת בשליטתו.

בדיקה קצרה לעסק שלכם

בחרו משימה אמיתית אחת של לקוח ובצעו אותה מתחילתה ועד סופה. השתמשו במילים של אדם שפוגש את העסק לראשונה, ולא בפרומפט המושלם שהצוות כבר תרגל.

בדקו חמישה דברים:

  1. האם הסוכן מברר רק את מה שהוא באמת צריך לדעת?
  2. האם המסך מקל על ההחלטה, במקום רק לחזור על מה שנאמר בקול?
  3. האם הפרטים הנאמרים תואמים להצעה המוצגת ולמידע האמיתי של העסק?
  4. האם הלקוח יכול לשנות בחירה או לעבור לטקסט וללחיצות בלי לאבד את רצף הפעולה?
  5. האם ברור מה ההבדל בין הבחירה הסופית לבין רכישה או הזמנה שהושלמה?

רשמו באילו רגעים הלקוח נדרש לחזור על עצמו או לזכור כמה פרטים במקביל. אלה מקומות שימושיים לשיפור החוויה.

המטרה היא לאפשר ללקוח להביע צורך באופן טבעי ולקבל החלטה מושכלת. לפעמים הוא ידבר. לפעמים יקרא, ישווה או ילחץ. סוכן עסקי שמתוכנן היטב נותן מקום לכל דרכי השימוש האלה.

לקריאה נוספת: מהו Generative UI?

לחוות את הרעיון.נסו חוויית לקוח